זומבי מפלמארס

zumbi

בתקופת העבדות בברזיל, העבדים השחורים שהצליחו לברוח מכבלי העבדות, תפסו מחסה באזורים לא מיושבים בפנים היבשת. ערי מקלט אלו נודעו בשם Quilombos, שם התנהלו חיי הקהילה בדומה לקהילות אפריקאיות. אליהם הצטרף מיעוט של אינדיאנים, בני תערובת ואנשים שונים משולי החברה בברזיל.

רוב ה- Quilombos לא החזיקו מעמד זמן רב ודוכאו באכזריות ע"י ההולנדים, הפורטוגלים ולבסוף גם ע"י השלטונות הברזילאים ששלטו באזור. למרות זאת כמה קילומבוס שהיו מרוחקים מספיק מאזורים מיושבים שרדו. ובשנת 1988, מתוקף החוקה הברזילאית תושבי המקום קיבלו בעלות חוקית על האדמות.

המפורסם שבהם היה קילומבו דוס פלמרס (Quilombo dos Palmares) שהורכב מחגורה של יישובים באזור גבעות "סרה דה בריגה" (Serra da Barriga), בזמנו חלק מבאהיה. היום האזור נמצא במדינת אלגואס (Alagoas). פלמרס הוקם ע"י עבדים אפריקאים שברחו בסביבות 1600.       ב-1630 הגיעו פולשים הולנדים לאיזור, דבר אשר אפשר את בריחתם של עבדים רבים לפלמרס והגדיל באופן משמעותי את אוכלוסייתו וכוחו. בשיא תהילתו פלמרס כלל כ-10 יישובים עיקריים, המרכזי בהם היה סרקה דו מקאקו (Cerca do Macaco), ומנה מעל 30,000 תושבים לפי חלק מהמקורות ומעל 10,000 לפי אחרים.

תושבי היישובים היו חמושים היטב ואומנו בשימוש בחרב, בירי בחיצים, כמו גם בשימוש בנשק חם. פלמרס מעצם גודלו ועוצמתו היווה איום מתמיד מבחינת השלטונות והיה מטרה להתקפות רבות במהלך השנים, אולם רק  בסביבות 1640 לאחר שהפורטוגלים החזירו לעצמם את השלטון על האזור, ההתקפות הפכו תכופות. מכיוון שפלמרס היה כבר גדול ומאורגן, ובשל מוצאם של התושבים, שהיו ברובם עבדים בורחים, היו לתושבי פלמרס מרגלים רבים בערים ובמטעים הפורטוגלים, שדיווחו להם על התקפות מבעוד מועד ואיפשרו להם להתגונן בצורה טובה יותר.

המנהיג הראשון של Palmares שידוע עליו נקרא גנגה זומבה (Ganga Zumba), יש הטוענים שבזמנו נקרא גנהזומבה (Ganazumba) תרגום חפשי ל"אדון רם מעלה" בקימבונדו (Kimbundu) השפה הנפוצה באנגולה.

ישנן כמה גרסאות למוצאו של גנגה זומבה. באחת נטען כי היה מלך אפריקאי שנשבה בידי הפורטוגלים לעבדות ולאחר שנמלט ממטעי קני הסוכר לסרקה דו מקאקו, לקח את השליטה על היישוב באופן טבעי. על פי גרסא אחרת, אימו הייתה תושבת אקאיננה (Acainene), אחד מהישובים המרכזיים שהרכיבו את פלמרס. בחלק מהגרסאות נטען כי מוצאו מאנגולה וכי אנשי היישובים האחרים בחרו בו כמלכם בשיטת הבחירות שהיתה נהוגה למלכים בקונגו. ישנן טענות כי הוא נתן את השליטה ביישובים מסביב לקרובי משפחתו וכי זומבי היה אחיינו.

זומבי (Zumbi) הידוע גם כזומבי דוס פלמרס נולד ב-1655 בפלמרס, אך נתפס על ידי הפורטוגלים בסביבות גיל 6 וניתן לכומר האב אנטוניו מלו (Antonio Melo) שהיה אחראי על המיסיון בפורטו קלוו (Porto Calvo). אצלו הוא הוטבל בשם פרנסיסקו (Francisco), למד פורטוגזית ולטינית והחל לעזור במיסות היומיות. בסביבות 1670 כשהיה בן כ-15 זומבי נמלט חזרה לפלמרס. שם הוא נודע בכוחו הרב ועורמתו בקרב. בשנת 1675 כשהיה בשנות העשרים המוקדמות לחייו, הביס את כוחות הפורטוגלים בקרב חשוב, והחל לשמש כאסטרטג צבאי בקילומבו. בשנת 1678 מושל פרנבוקו (Pernambuco)  פדרו אלמידה (Pedro Almeida) שמאס בקרבות עם פלמרס פנה למושל הקילומבו, גנגה זומבה, בהצעה להכריז על כל תושבי פלמרס כחפשיים אם יסכימו לקבל עליהם את מרות הפורטוגלים, ההסכם כלל העברה של תושבי פלמרס מאיזור הגבעות לעמק קוקאו (Cucau) שהיה איזור מדברי ובעל חשיבות פחותה לפורטוגלים. גנגה זומבה הסכים להצעת הפורטוגלים.

ע"פ מקור אחר נטען כי הסכם השלום היה ביוזמתו של גנגה זומבה בעקבות השחיקה המתמדת מהלחימה, ובעיקר עקב התקפה על הקילומבו שנה לפני-כן בה נהרג אחד מבניו ושניים אחרים נלכדו בידי הפורטוגלים.

אולם זומבי, שלא בטח בפורטוגלים ובנוסף לכך סלד מהרעיון שאנשי הקילומבו יהיו חפשיים בעוד אחיהם ישארו משועבדים אצל האדונים הלבנים, קרא תיגר על הנהגתו של גנגה זומבה והנהיג מרד נגדו. בחלק מהמקורות נטען כי במהומת המרד גנגה זומבה הורעל על ידי אחד מקרוביו, אולי אפילו ע"י זומבי. סיפור אחר מספר שזומבי איגד את כל היישובים תחתיו חוץ מאחד אשר נשאר תחת הנהגתו של גנגה זומבה, שעקר לעמק קוקאו. ביישוב אשר נשאר תחת שליטתו של גנגה זומבה רוב תושביו שועבדו שוב ע"י הפורטוגלים וגנגה זומבה, שהבין את טעותו קיפח את חייו בניסיון להחזיר את אנשיו חזרה לפלמרס.

בסופו של דבר זומבי עלה לשלטון במקומו של גנגה זומבה וסיכל את ההסכם. תחת הנהגתו של זומבי פלמרס קיבלה אופי לוחמני והתקפי יותר וזומבי החליט להעביר את המלחמה לתחומם של הפורטוגלים. פשיטות על ערים ומטעים פורטוגלים אורגנו על ידו ועל ידי אנשיו במהלכן שני הצדדים ספגו אבידות קשות, אך יחד עם האבדות הקשות היו גם עבדים רבים שהצליחו לברוח. מבחינת הפורטוגלים המצב הפך לבלתי נסבל וב-6 לפברואר 1694 ,חמש עשרה שנה לאחר עלייתו של זומבי לשלטון, בפיקודו של דומינגוס ג'ורג'י ווליו (Domingos Jorge Velho) עלו כוחות פורטוגלים בליווי מתקפה ארטילרית על פלמרס והצליחו להרוס את סרקה דו מקאקו, היישוב המרכזי בפלמרס, וזאת לאחר 67 שנים של מתקפות חוזרות ונשנות על יישובי פלמרס. במהלך ההתקפה זומבי נפצע, אך הצליח להימלט והמשיך בהתנגדות ממקומות מסתור שנה נוספת.

לבסוף, לאחר שאחד ממקורביו של זומבי נתפס על ידי הפורטוגלים, הסכים בתמורה לחייו לבגוד בזומבי ולהוליך את הפורטוגלים למקום מחבואו, כך נתפס זומבי וראשו נערף ב-20 בנובמבר 1695. לאחר מכן נשלח ראשו לעיר רסיפה (Recife) והושם לתצוגה בכיכר הראשית בכדי להפריך את האמונה שרווחה בין העבדים האפריקאים כי זומבי הינו בן אלמוות, וכדי לרפות את ידיו של כל מי שכוונות מרד עלו בראשו. חלקים מקילומבו דוס פלמרס המשיכו להתקיים למשך מאה שנים נוספות, אולם הוא מעולם לא חזר לגדולתו.

עד היום זומבי נחשב לגיבור לאומי בברזיל וה-20 בנובמבר מצוין כ"יום מודעות שחורה",  לזכר המאבק שניהל למען זכויות השחורים בימים שלא היו להם כל זכויות.

במילותיו של מסטרה מוראס-

A história nos engana
Diz tudo pelo contrário
Até diz que a abolição
Aconteceu no mês de Maio
A prova dessa mentira
é que da miséria
Eu não saio

Viva 20 de novembro
Momento pra se lembrar
Não vejo em 13 de maio
Nada pra comemorar
Muitos tempos se passaram
E o negro sempre a lutar

Zumbi é nosso heroi
De Palmares foi senhor
Pela causa do homem negro
Foi ele quem mais lutou
Apesar de toda luta
O negro não se libertou
Camaradinha !

ההיסטוריה אותנו מרמה

את האמת היא מהפכת

העבדות נעלמה היא טוענת

בחודש מאי

זהו שקר והוכחה קיימת

הסבל עודנו כאן

יחי ה-20 לנובמבר

יום שיש לזכור

אינני רואה ב-13 למאי

יום שיש לציין

שנים רבות חלפו

והאדם השחור עודו נלחם

זומבי הוא גיבורנו

של פלמרס היה אדון

עבור האדם השחור

היה זה הוא אשר נלחם

למרות כל המאבק

האדם השחור עוד מחכה ליום שחרורו !

קמרה…